עשרת כללי היסוד במדרשה החסידית
עם פתיחת המדרשה קבענו את עשרת כללי היסוד אשר ישמשו כאבני דרך בעבודתינו החינוכית. כללים אלו, החקוקים בהווייתה של המדרשה, הם בבחינת זרקור המאיר את דרכנו באלומת אור בהירה ומסייע לנו רבות בקבלת ההחלטות השונות הנקרות על דרכנו חדשים לבקרים. משך השנה האחרונה נצמדנו לעקרונות הללו והם הוכיחו את עצמם כנכסי צאן ברזל. נוכחותם מורגשת היטב בשיח החינוכי פדגוגי והתלמידים כולם חשופים לעקרונות הללו ומכירים אותם היטב.
אהבה שמחה ואופטימיות
ספר התניא, ספוג כולו באהבתו הגדולה של רבי שניאור זלמן מליאדי לכל יהודי ויהודי באשר הוא. אהבה זו שזורה בין השורות המחנכות אותנו לשנות את תפיסת העולם (הנפש היא העיקר ולא הגוף), ובכך לשנות גם את כל סולם הערכים שלנו. רק עם בסיס חזק של אהבה והסברה מלווה אפשר באמת לחנך ולשנות.
חיוביות
החוקרים כינו את התופעה הזו "אפקט הפיגמליון" והגדירו אותה כך: "האדם אינו מי שהוא חושב שהוא, אלא מי שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא". האדם מגדיר את עצמו על פי הציפיות שהסביבה האנושית תולה בו. כאשר אדם חש שנותנים אמון מלא ביכולתו לפעול ולהצליח, הדבר מדרבן אותו להפעיל את מלוא כישוריו השכליים והנפשיים, והתוצאות החיוביות אינן מאחרות להגיע.
גישה אישית
המלבי''ם בפירושו על הפסוק ''חנוך לנער על פי דרכו, כם כי יזקין לא יסור ממנה'' מייחס לפסוק את המקור לחינוך האינדיבידואלי: "... מצווה שיהיה החינוך על פי דרכו, כי כל אדם מסוגל מטבעו לעניין אחר, בין בדעות-יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר, בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי הכנה שנמצאו בו, ובין במעשים - יש שמוכן לאומנות יותר ולמידה מיוחדת ויקבל אותה בקל, וה יוכר בהנער לפי התשוקה ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד....
כבוד
יחס של כבוד אל התלמידים הוא מפתח להצלחה בחינוכם. הקו המנחה בעשייה החינוכית הם דברי התנא באבות: 'יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך'. כאשר יצא משה רבינו להילחם בעמלק הוא אמר לתלמידו יהושע 'בחר לנו אנשים', ומכאן שהשווה את כבודו לכבוד תלמידו. זוהי משימה לא קלה, מאחר ולעיתים צריך להעמיד תלמיד במקומו ולהעניש אותו. אבל בעומק העניין אין כאן כל סתירה, כיוון שלצד ההגבלות וההדרכות הקפדניות, צריך לדעת גם לשמור על כבודו של התלמיד.
מעשה ותוצאה
היכולת למדוד ולהעריך תוצאות בצורה מובחנת ומדויקת הינה תנאי הכרחי להצלחה בחינוך. כל תוצאה הינה, בסופו של דבר, אמצעי להשגת תוצאות נוספות. לכל התנהגות לא רצויה יש תוצאה טבעית או הגיונית, אותה עלינו לאפשר לנער לחוות. הקסם הוא, שהנער לומד לקח מבלי שצוות החינוכי גרם לכך. כך, כאשר הצוות החינוכי אינם חלק ממשוואת הארוע, הם גם יכולים להיות אמפאתיים כלפי הנער כאשר הוא "ישלם את המחיר".
דרכי הוראה ולמידה
בצד מחקרים ששיבחו שיטות הוראה יחידניות, פעלתניות והוראה בקבוצות, סומנו מאפיינים אשר גילו מדוע לא כל התלמידים נהנים משיטת הוראה מסוימת ובלעדית. כך נתגלה במחקר, כי ישנם תלמידים אשר יעדיפו הוראה יחידנית ואילו אחרים יעדיפו למידה בקבוצה. חלק יעדיפו הוראה פעלתנית ופתוחה וחלק יעדיפו הוראה מובנית ומכוונת על ידי המורה. בתוך כך, הלך וגדל מספר המשתנים החושפים שונות אנושית. הגדולה היא להעניק שלל מענים מגוון ובכך לנסות ולענות על הצרכים השונים.
כל יום עומד בפני עצמו
"היום אם בקולו תשמעו - זה כלל גדול בעבודת ה', שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום בלבד, הן בעסקי פרנסה והצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו... וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה" (ליקוטי מוהרן רע"ב) "כי כשרוצים לכנס בעבודת ה', נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל" (שם)
שיתופיות
קיומו של קשר מושכל וחיובי בין אנשי חינוך לבין ההורים משפיע על העלאת המוטיבציה, מקדם את הצלחת התלמיד בלימודיו ותורם לרווחה הנפשית ולמניעת התנהגויות סיכון. שותפות היא מילת המפתח להצלחה! יחד, כך גם ביחס לתלמיד, מתוך אחריות משותפת ומתוך כבוד לתפקידו של כל אחד - מובילים מסגרת שבסיסה סבלנות, אווירה לימודית וכבוד הדדי.
גבולות
"אם חומה היא – נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז". (שיר השירים פרק ח', פסוק ט') מה ההבדל בין חומה לבין דלת? חומה אי אפשר להזיז ולא ניתן לעבור דרכה. פתיחת דלת, לעומת זאת, מצריכה רק מפתח נכון. בחינוך, כאשר הכללים והנורמות הם כמו חומה חזקה ובצורה, הם מבנים את הצמיחה האישית. אך אם מדי פעם נפתח ונסגור את הדלת, כך שיום אחד נציית לכללים וביום השני נוותר עליהם, יהווה הדבר קרקע פורייה לבלבול ולחוסר יציבות.
דיאלוג
ארבעת התנאים כבוד, הקשבה, פתיחות והשתתפות עומדים ביסודו של כל תהליך חינוכי, וכל הצוות החינוכי פועל לקיימם כל העת הן בהקשר לדיאלוג הן בכל המכלול של התהליך החינוכי.
''בכל אדם יש דבר יקר, שאינו נמצא בשום אדם אחר''. (רבי פנחס מקוריץ)