שוב אנו רואים את הענין הזה של יציאה מהמבט המשוחד גם לאדם כלפי עצמו ואיך אנחנו צריכים להחדיר זאת בלב תלמידינו.   

מאד מעניין הדבר שאף ביחס של אחרים כלפי הבארדיטשעבער היו הם נאלצים לשנות את מבטם, שהרי הבארדיטשעבער איש מסתורי היה וקשה היה לרדת לעומק כוונותיו.

פעם אחת בעודו אברך צעיר כהתפלל בליל שמחת תורה בבית הכנסת של חותנו בעיר ז'עליחוב, כיבדוהו לעלות ל"אתה הראת". חותנו באותו זמן עדיין לא נתקרב לדרך החסידות והנהגותיו של חתנו הצעיר היו עליו לזרא, אמנם, כיון שידע שבכל זאת אדם קדוש הוא, החליט להתאזר בסבלנות ולראות מה ילד יום. הבארדיטשעבער ניגש להתעטף בטלית אך תיכף הורידה מעליו, ניסה שוב להתעטף ושוב הסירה מיד. כך כמה וכמה פעמים עד שפקעה סבלנות המתפללים וחותנו נתבקש לגשת אליו ולברר מה קורה אתו. אך ברגע שחותנו ניגש אליו קרה משהו מפתיע:

הבארדיטשעבער התעטף בטליתו אך מיד פשטה וקרא בקול "אויב דו ביסט א למדן און א חסיד, זאג דו אתה הראת" ויצא מבית הכנסת. חמיו שהתבזה לעין כל, נעמד בפינת בית הכנסת מבויש כולו, כשעכשיו הוא כבר בטוח שהשמועות שמתרננות על כת החסידים אכן נכונות.

לאחר ההקפות כשחזר לביתו מלא כעס ובושה, ניגש מיד לחתנו הצעיר ודרש הסבר על התקרית המבישה. הבארדיטשעבער התנצל ואמר:

 אספר לך, חותני היקר דברים כהווייתן. כשבאתי להתעטף בטלית, נעמד מולי היצר הרע. מי אתה? שאלתיו, אך במקום לענות הוא שאל חזרה, ומי אתה? אני למדן עניתי לו. והיכן למדת את תורתך? שאל. אצל גאונים אלו ואלו, עניתי לו, אך הוא לא ויתר. הרי ידי לא משה מידך כל אותו הזמן, ואף אני למדתי את אותה התורה.  אך גם חסיד אני, נסיתי להצטדק. חסיד? התפלא היצר הרע, והיכן קנית חסידות זו? אצל המגיד הק' במעזריטש, עניתי לו. אצל המגיד? הרי גם שם הייתי אתך יד ביד.

שם פקעה סבלנותי וקראתי בקול "אויב דו ביסט א למדן און א חסיד זאג דו אתה הראת"

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל

 

הבארדיטשעבער הרי היה ידוע כסניגורן של ישראל, כל ימיו עמד וחיפש ללמד זכות על ישראל. ידוע המעשה שפעם אחת ראה יהודי מעוטף בטלית ותפילין ושפתותיו מרחשין את מילות התפילה, ותוך כדי מורח הוא את גלגלי העגלה. מיד נענה הצדיק ואמר "רבונו של עולם! ראה כמה חביבין בניך. שאף בשעה שעסוקין במריחת הגלגלים, אינם פוסקים מתפילה".

אילו אני הייתי שם, ודאי הייתי אומר, "רבונו של עולם! ראה כמה מחוצף אותו האיש שמלאו לבו למרוח הגלגלים בעודו מעוטף בטלית ותפילין. כלהו מן העולם".

אלא שהבארדיטשעבער מלמד אותנו להסתכל מחוץ לקופסא לצאת מנקודת המבט המצומצמת והמשוחדת שלנו, ולראות את הדבר האמיתי שקורה כאן. הרמב"ם (הלכות גירושין פ"ב ה"כ) כותב שאדם המחויב לתת גט לאשתו, בית דין כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני". ולמרות שגט מעושה אינו גט, מקרה זה שונה. כיון שיהודי זה "רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו". רואים אנו שהדבר האמיתי זה מה שהבארדיטשעבער ראה, ומה שאנחנו רואים זה רק כי יש לנו דעות קדומות.

אך הבארדיטשעבער לא הסתפק בללמד את עצמו איך להסתכל מחוץ לקופסא. הוא גם לימד את האחרים לעשות כן ולעזור לעצמם.

פעם אחת פגש הבארדיטשעבער יהודי שסר מדרך הישר ושקע בעבירות רחמנא ליצלן. בדרך יהיו כאלו שיעברו לצד השני של הרחוב על מנת להימנע ממפגש עמו. ואילו 

המדקדקין לעומת זה, יהדרו לשחרר איזו יריקה או קריאת גנאי לעבר אותו רשע, אך לא כך הבארדיטשעבער. הוא ניגש אליו במאור פנים, ואמר לו "אני כל כך מקנא בעולם הבא שלך". "בעולם הבא שלי הנך מקנא?" התפלא היהודי, "הרי אני כבר נמנה על אותם שאין להם חלק לעולם הבא, ומדוע זה תקנא בי? שמא אין כבודו יודע את מעשי?" אך הבארדיטשעבער לא הרפה "חז"ל מלמדים אותנו שהעושה תשובה מאהבה זדונותיו נעשין לו זכויות. ולך יש איפה את האפשרות להפוך את הקערה על פיה ולקחת את כל עוונותיך המרובים כל כך ולהמירם בזכויות. אם כן, למה זה לא אקנא בך?"

בליל שבת אחר התפילה אף הודעתי לכולם שאנו יוצאים לסיור מודרך בדרך החסידות תוך כדי שאני מרצה בשיא הבטחון על "דרך החסידות" אליה אנו הולכים. כך עברה עלי רוב השבת, כשאני מלא סיפוק ושמחה על ההברקה שהיתה לי לסייר ב"דרך החסידות".

אולם בשבת אחה"צ כשיצאנו לכיוון נחל אל-על נתגלתה חרפתי לעין כל. בדרך לנחל שוב הגענו ל"דרך החסידות" אלא שאז צדה עיני שלט גדול ומאיר עיניים עם  תמונה של חסידה בצירוף הסבר על אורח חייה. זה היה נראה מוזר, מדוע יש כאן הסבר על החסידה? חיפשתי לראות, אולי יש כאן הסברים על עוד סוגי עופות? אך לא. החסידה עמדה שם לבדה, בודדה.

המשכנו הלאה בסיור, היה די מעניין, בונקר, עקרבים ועוד ממצאים מרתקים שהשכיחו ממני את השלט המוזר. כשחזרנו, שמצי לב לעוד משהו מוזר שעמד לא הרחק מאותו שלט מסתורי. שני עמודי עץ גבוהים ועבים שמראשם יוצאים עוד כמה בולי עץ במצב מאוזן, ותוך כדי שאני מביט במיצג המעניין, הכתה בי ההכרה. הרי אלו הם עמודי קינון לחסידות! לא פלא שיש כאן שלט הסבר על חיי החסידות, אם כן הרי שאין כל קשר בין שם הרחוב לדרך החסידות של הבעש"ט הק'! מדובר כאן סך הכל בעופות!

אנחנו כבני אדם, כל כך סובייקטביים, כל כך משוחדים. כל דבר אנחנו רואים מנקודת המבט שלנו ומאד קשה לנו לראות מעבר אליה. זאת בעוד המציאות כלל אינה מתחשבת בראייה שלנו ויש לה את הכללים שלה שלא תמיד עולים בקנה אחד עם מה שאנחנו רואים.

אנחנו עכשיו הולכים ומתקרבים לברדיטשב. מילה המעבירה רטט בכל לב יהודי. הרה"ק ר' אברהם יעקב מסאדיגורא זי"ע אמר דדי בהזכרת שם העיר "ברדיטשב" על מנת לעורר רחמים, וסמך זה להזכרת העיר "חברון" שהיתה נהוגה במקדש. אנו עומדים להיכנס לפני ולפנים לאהל מנוחת הרה"ק ר' לוי יצחק בן שרה שאשע זי"ע, שומא עלינו לעיין מעט בדרכיו הקדושים וללמוד מהם גם אנו לעבודתינו, עבודת הקודש של העמדת דורות בכלל ישראל.