גְוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי, קְנֵי כָּל חוּרְשָׁתָא:
דְיוֹ אִלּוּ יַמֵּי, וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא:
דַיְירֵי אַרְעָא סַפְרֵי, וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא:
הורים יקרים,
מילים מרטיטות אלו אותן אמרנו כולנו בבוקר חג השבועות מיטיבות יותר מכל לתאר את התחושה הנפלאה שחשנו כולנו במעמד הנאדר של הכנסת ספר התורה להיכל המדרשה.
אין מילים אשר תוכלנה לתאר ואין מי שיוכל לתת הסבר לתחושות שגאו ועלו על גדותיהן.
לא היתה זו הכנסת ספר תורה גרידא. כל אחד ואחד מן הרוקדים והמשתתפים חגג הכנסת ספר תורה "פרטית" משלו. ההורים חגגו את עלייתם בתורה ויראת שמים של בניהם, רבני המדרשה את של תלמידיהם, ואחרונים חביבים תלמידי המדרשה נ"י שחגגו את עלייתם שלהם בבחינת "אי לאו האי מדרשא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא"!
מי כמוהם וכמוכם אשר ידע להעריך את רום מעלת אותן שעות המשולות לכתר המונח על גבי ספר התורה. כל אחד ואחד מן התלמידים הגיע למעמד כשבאמתחתו צרור אוצר יקרות. שעות לימוד רצופות, דפי גמרא עליהם נבחן לאחר שינון וחזרות מרובות, מבחנים בהם הצטיין ועמד בכבוד, שיעורי חסידות בהם קנה מתורת אור שבעת הימים הבעש"ט ותלמידיו מצוקי ארץ ועיקר העיקרים – חיבור לקודשא בריך הוא שנרכש בעמל ויזע.
במעגלי הרוקדים התערבו להם כמה דורות "זקנים עם נערים" וזלגו להן דמעות רותחות שכל אחת ואחת מהן טמנה בקרבה שעות של תפילות ותחינות להמשך שושלת הדורות.
מטבען של תחושות שאט אט הן מתפוגגות ונעלמות אולם כאן המצב הפוך בשלוש מאות וששים מעלות... מן המעמד הגדול עברנו אל היום הגדול – יום תכלית הכל יום קבלת התורה. עינינו ראו ולא זר את תלמידינו היקרים נ"י שקועים על תלמודם משך הלילה ויעידו על כך הורים, קרובים ואפילו שכנים נרגשים שהתקשרו לספר על המראות המיוחדים.
יהי רצון מלפניך יושב בשמי מרום שנזכה לעוד הרבה רגעים כאלו ולתחושות שאנו חשים היום
לראות את בניכם - בנינו מתעלים לרום המעלה ודרכם בעבודת ה' תהיה בהירה וגם סלולה
וכל אחד ואחד מהם ימצא את יעודו בחיים בדרך מאורי התורה והחסידות מפיהם אנו חיים
כידוע לכם,
ישנם אנשים שאין רוחם נוחה נוכח הצלחת המדרשה.
העובדה שכל מעשינו נעשים על פי חכמים – גדולי וצדיקי הדור שליט"א לא מרתיעה אותם מלהשמיץ והעובדה שהתלמידים עולים ומתעלים במעלות התורה ודרך ארץ אינה מעניינת אותם והם ממשיכים את שקריהם להפיץ.
כל מטרתם היא להילחם ולהרוס ולשם כך כל האמצעים כשרים בעיניהם. ישנם הורים וידידים אשר מייעצים לנו להשיב מלחמה שערה ולהתנצח אתם בדרכיהם הם אולם אנחנו לא נרד אל השפל הזה ולא ננקוט בדרכים אלו.
דרכנו היא דרך של בניה ורוממות ולא דרך של חורבן, סיאובוהשחתה!
רצינו רק שתדעו כי הם עשויים להגיע עד מפתן ביתכם ובפיהם מסרים ממסרים שונים. יכול להיות שיעטפו אתכם בדברי חלקלקות ואולי יהיה פיהם חד כחרבות. אין לנו ספק כי כאשר תשוו אל מול עיניכם את דמותו של בנכם נ"י תבינו היטב כי כזב בפיהם ותדעו אנה מועדות פניכם.
בכבוד וביקר
מנחם