אגרת פתיחה | קיץ תש''פ
תלמידים יקרים,
השורות הבאות נכתבות בימים לא שגרתיים ולא פשוטים. קשה להאמין כי זה למעלה מחודש שלא התראינו עקב המצב הבלתי שגרתי השורר בעולם. היבטים רבים ישנם למצב זה - ולצערנו הם טראגיים וכואבים כאשר רבים הם החולים, הסובלים ור"ל גם הנפטרים מחולי נורא זה. אולם לא פחות גרוע מכך הוא התוהו ובוהו השורר סביב כאשר סדרי בראשית השתבשו פשוטו כמשמעו וכל מוסכמה באשר להתנהלות חברתית ומדינית הפכה לזכרון עמום.
אמנם, מאמצים רבים נעשו בכדי לשמור על רף מסוים של למידה וזאת באמצעות כיתות וירטואליות בהן הועלו חומרים שונים ואף נרשמה השתתפות יפה מאוד של התלמידים. אולם כולנו מבינים כי כל אלו היו בבחינת "אצבע בסכר" וכי הגיעה העת להעביר את הלמידה לפסים הרבה יותר ממוסדים.
והיה אם תתמהו ותשאלו - בימים אלו העולם כולו עסוק בהתגוננות מפני נגיף מסתורי ומאיים. האם כעת הוא הזמן המתאים למחשבה על למידה? כעת שומה עלינו לשמור על נפשותינו ומדוע נעסוק בצבירת ידע? התשובה היא כי דאגתנו אינה להקניית ידע גרידא אלא לדבר הרבה יותר עמוק, נחוץ ומהותי כפי שנראה בשורות הבאות.
לימדונו חז"ל במסכת מכות (י') כי תלמיד שהרג בשוגג ונפסק דינו לגלות לעיר מקלט אינו גולה בגפו - גם רבו מחויב להצטרף אליו ולגלות יחד עמו משום שבפסוק נאמר "וחי" ודרשו חז"ל שמוטל עלינו לדאוג להכין לו את כל הנצרך לחיותו.
עומק הדברים מתבאר בדברי הנשר הגדול - הרמב"ם וכך הוא כותב: "תלמיד שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין" (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ז' הלכה א')
בדבריו הקצרים מלמד אותנו הרמב"ם לימוד עמוק ביותר. התורה ציוותה עלינו "הוא ינוס אל אחת הערים האל וחי" עלינו לדאוג שיהיו לו כל התנאים הנצרכים והנדרשים בכדי לחיות חיים תקינים. משום כך נצטווינו לדאוג לכל צרכיו הגשמיים אולם לא רק להם - התורה מצווה אותנו לדאוג לו גם לרב שילמד אותו תורה ולא משום שאנו "דואגים" לצמיחתו הרוחנית גרידא אלא משום שבלי לימוד חייו אינם חיים כפי שניסח זאת הרמב"ם בלשונו הזהב - " וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין"!
אמור מעתה, החתירה הבלתי פוסקת ובלתי מתפשרת לקנין חכמה ודעת אינה בגדר מותרות בעלמא - היא היא החיים עצמם!